השנייה הזו שמוותרים...
-השנייה הזו שמרגישים שרוצים לומר רעיון כלשהו לפני חברים או קולגות ומוותרים כי אומרים לעצמנו שזה בטח לא מחדש כלום ואולי אפילו טיפשי... -השנייה הזו שרוצים לכתוב משהו כי יש השראה...ודוחים לאח"כ...והאח"כ לא מגיע... -השנייה הזו שרוצים לעשות משהו כי יש מוטיבציה...וממסמסים כי אומרים לעצמנו שמחר... -השנייה הזו שמרגישים שרוצים לומר למשהו קרוב כמה מעריכים את הימצאותו בחיים שלנו ואומרים לעצמנו הוא כבר בטח יודע... והאמת היא שהוא לא יודע או לא יודע עד כמה, או אם היינו אומרים הוא היה אומר שגם... -השנייה הזו שמרגישים שרוצים לומר למשהו קרוב כמה השפיע עלינו וחושבים שזאת פאדיחה בכלל לומר כזה דבר... -השנייה הזו שמרגישים שרוצים לומר למשהו שאוהבים אותו ומוותרים כי זה מאוד מביך....
והשנייה הזו חולפת ...... והספר לא ייכתב.... והרעיון לא יושמע... והמעשה לא יעשה... ולפעמים, גם האיש הזה כבר מת והוא לעולם לא ישמע כמה הערכנו אותו, הושפענו ממנו ואהבנו אותו...
אז הבשורה הרעה היא שהשנייה הזו כבר לא תחזור ....
אבל הבשורה הטובה היא שתחזור שנייה אחרת עם השראה שתגיח ...
ונוכל לומר רעיון, ולעשות מעשה, ולומר שאוהבים - לאנשים שחיים.
כי בזמן כזה שהחיים בכלל לא מובנים מאליהם... והשבריריות שלהם הרבה יותר מורגשת .... אולי אם דברים משתנים ממילא,
נכניס כולנו עוד שינוי קטן שבו נתייחס לשניות האלה ונקיים את ההשראה שהגיחה...
ואולי אז ייווצרו החיים האחרים שיכולים להיות לנו אם נקשיב קצת יותר - לשניות הקסם האלה שמזמינות חיבור בינינו לבין המסלול המדויק שסטינו קצת ממנו... לשניות של קסם שמזמינות חיבור ביננו לבין הלב שלנו ... לשניות של קסם שמזמינות חיבור ביננו ללב של האחר....
Comments